המוסד לביטוח לאומי מגדיר עובד עצמאי באופן ברור. מטבע הדברים, נדרש שהוא לא יהיה שכיר, ולצד זה – יקיים אחד משלושת התנאים הבאים: עיסוק במשלח היד שלו לפחות 20 שעות בשבוע בממוצע, הכנסה חודשית ממוצעת מהעסק שעולה על מחצית מהשכר הממוצע במשק או לחלופין מצב בו העצמאי עוסק במשלח היד שלו 12 שעות בשבוע, עם הכנסה גבוהה מ-15% מהשכר הממוצע במשק.
אבל מה כאשר אותו עצמאי אינו עונה על אחד מהתנאים האלה? ובכן, במצב כזה הוא מוגדר, באופן מעט אירוני, כ"עצמאי שאינו עונה להגדרה". במאמר הנוכחי נתייחס למשמעות העיקרית של עצם ההגדרה הזו.
הקבוצה הרלוונטית: בעלי הכנסה שאינה מעבודה
ההבדל העיקרי בין עצמאי שאינו עונה להגדרה לבין עצמאי במלוא מובן המילה, הוא בכל הנוגע לתשלום הביטוח הלאומי ולמידת הזכאות של כל אחת מהקבוצות לקצבאות. בעלי הכנסה שאינה מעבודה נדרשים לשלם לביטוח הלאומי בצורה עצמאית. שיעור דמי הביטוח עומד על 9% או על 12%, בהתאם לגובה ההכנסה, כאשר החלוקה לדמי הביטוח הלאומי ולדמי ביטוח הבריאות היא שונה.
בכל מקרה, סכומים אלה נחשבים למופחתים ביחס לסכומים שמשלמים עצמאים אחרים, מסיבות ברורות. זאת ועוד, כאשר ההכנסה היא עד לגובה של רבע מהשכר הממוצע במשק הישראלי, בנקודת זמן מסוימת, הרי שאותו עצמאי לא יידרש כלל לתשלום של ביטוח לאומי או ביטוח בריאות.
משרד רואה חשבון בהרצליה עומד לשירותכם
צרו איתנו קשר: 09-9583741
לא לקחת סיכונים
בהתחשב בדמי הביטוח המופחתים, ברור מדוע יש עצמאים שירצו להחשיב עצמם ככאלה שאינם עונים להגדרה, גם אם הם דווקא כן מקיימים את אחד משלושת התנאים שפורטו מעלה. הסיכון העיקרי של ההגדרה הזו הוא שכאשר הכנסות העצמאי אינן עולות מעל התקרה שקבע החוק, הוא לא ישלם אמנם ביטוח לאומי עבור ההכנסות שלו ממשלח היד – אך גם לא יוכל לקבל זכויות שונות עבור אותה הכנסה, לרבות גמלאות או קצבאות שונות (דמי לידה, קצבת נכות, קצבת זקנה וכדומה). בעת הצורך, כאשר הם זקוקים לכספים האלה כמו אוויר לנשימה, אותם אנשים עלולים למצוא עצמם קרחים מכאן ומכאן, תוך שהם נכנסים לבור כלכלי ממנו היציאה קשה מאד.
